אין לנו זכות להתערב בחיים של בן אדם אחר (בהנחה שלא צפויה פגיעה ממשית או פוטנציאלית)

התלבטות. בשלב ראשון לא הייתי מתערבת. אם הייתי חוששת למצב החבר (נפשי, רגשי) אני רוצה להאמין שהייתי מצליחה להגיד משהו לחבר

כל עוד אין פגיעה נפשית בחבר אתן לו את הזמן לנסות ולראות את הדברים בעצמו אך ברגע שזה יהווה פגיעה אומר לו ישירות את האמת.

לא כל מה שרואות מפה, רואות גם משם. אדם שהוא חיצוני למערכת היחסים הזוגית רואה רק חלק מסויים ממערכת היחסים ולכן לא נכון שהוא ישפוט ויבקר אותה. ועם זאת, אם הדברים מזיקים ופוגעים בחבר.ה אזי אפשר במידה של ענווה להאיר ולהגיד את הדברים מזווית הראייה של האדם החיצוני.

לא כל מה שרואות מפה, רואות גם משם. אדם שהוא חיצוני למערכת היחסים הזוגית רואה רק חלק מסויים ממערכת היחסים ולכן לא נכון שהוא ישפוט ויבקר אותה. ועם זאת, אם הדברים מזיקים ופוגעים בחבר.ה אזי אפשר במידה של ענווה להאיר ולהגיד את הדברים מזווית הראייה של האדם החיצוני.

יחסים טובים מאפשרים מרחב, תמיכה ונשימה עצמאית אחד לשני ומגבים זה את זה לפעמים בשתיקה.

מסכימה עם בית הילל, ייתכן שהכלה ככ שמחה ביום חתונתה, שזה מקרין על היופי שלה, ולכן אני לא יודעת אם זה ממש יהיה שקר.

בית הלל טוענים שניתן לשקר במקרים שזה יגרום לשלום ואהבה בין האנשים, ימנע מריבה, ירחיק צרה ועוד

בית שמאי טוענים שאין להגיד על הכלה דבר מכיוון שיש להימנע מלהגיד דבר שקר.

כעמדת בית הלל, עדיף לא לומר את האמת לחבר כאשר הוא נמצא בתוך הארוע (במקרה זה בזוגיות ) שמא יפגע.

סיימפלד כדעת בית הלל. לשקר ולא להגיד את האמת.

דעת קיימר דומה לדעת בית שמאי יש לומר את האמת ישר באותו הרגע ולא לחכות איתה, תוך כדי ייפוי את המציאות בזמן הארוע.

ניתן לציין שבמציאות כמו אצל קרמר וסיינפלד או בית הלל ובית שמאי יש לנהוג לפי הארוע באותו הרגע. אם נלמד מהסיפור של קרמר סיינפלד צדק שלא דבר אמת לקרמר בזמן שהיה בזוגיות כיוון שיכל לפגוע בו ומצד שני אין כאן פיקוח נפש. אך אם חס וחלילה היה משהו פוגעני בזוגיות אז סיינפלד היה צריך להתנהג כבית שמאי או כפי שקרמר רצה.