לקבלת שם משתמש וסיסמא
הנהגת נישואין אזרחיים היא הדרך היחידה לשמור על זכויות האדם הבסיסיות והן גוברות על כל שיקול אחר.
נישואין דתיים אינם ניתנים ליישוב עם זכויות אדם, בשל הפגיעה בשיוויון ובחופש הדת שאינן פתירות.
שימור הבלעדיות של הנישואין הדתיים היא הדרך היחידה להבטיח את המשכיותו ואחדותו של העם היהודי ואת ציביונה היהודי של המדינה.
בעלי העמדה: הרב אלי בן דהן, הרב דוד סתיו.
מוסכם על הרוב שדמוקרטיה מחויבת להגן על זכויות היסוד של אזרחיה, אך באפשרותה לקדם ערכים (במיוחד בתחום המשפחתי) גם במחיר של פגיעה מוגבלת בהן. השאלה היא האם הפגיעה בזכויות האדם שנובעת מהמונופול הדתי על נישואין וגירושין בישראל היא סבירה ומוצדקת?
יש הטוענים שהפגיעות בזכויות מוצדקות לשם קיומה של ישראל כמדינה יהודית. אחרים סבורים שהפגיעות עולות על הנדרש ומציעים דרכים שונות לאיזון בין אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה: הקמת מסלול אזרחי לרישום זוגיות לצד הנישואין הדתיים, ייסוד מסגרת אזרחית אחידה לנישואין וגירושין בישראל שתכיר בריבוי טקסים, פרשנות הדין האזרחי לאור ערכים אוניברסליים שמעוגנים במורשת ישראל.
האמירה - "אתה לא תקבע לי איך להתחתן, כי זה ענייני" היא אמירה שמאוד צריך להיזהר בניתוחה. אין היא אומרת שאתחתן כל עוד אני לא מפריע לאיש אלא זו בקשה לחברה לשנות את תפיסתה את הנישואין.
עד לא מזמן היה העניין הפוליטי הזה נתון בידיה של הדת. נישואין היו טכס דתי, הדת היא שעיצבה אותו ובנתה אותו וגיבתה אותו עם מוסדות שלמים. מזונות, ממזרות וכד' הם נלווים של הבניה זו של הנישואין על ידי עולם האמונה.
(צפיה בדעה במקור)מה שיש לנו היום הוא כוחות חילונים שמנסים ללכת מעבר לעולם הפרט, ולקבוע פוליטיקה אחרת. הבעיה הגדולה שכמו כל דבר חדש יש מבוכה גדולה. על פניו המבוכה ניתנת לתפיסה בדרך הבאה: לבקש נישואין בלי רב, אצל פקיד, זה כמו לבקש ברית מילה אצל רופא, ולא אצל מוהל (ולא משיקולי בריאות). הדרישה מחליפה את תפקיד הרב בתפקיד המדינה, ונותנת למדינה להיכנס ולפלוש לקהילה. כמובן זו אנלוגיה בלבד, והיא פשטנית מבחינות חשובות.
(צפיה בדעה במקור)