In order to get your User name and Password
Register here

Opening

sources

Summary

נאחת השאלות המרכזיות שהציפה תנועת הMe-Too

ושחזרה לרדוף אותנו רק בשבוע האחרוןכמו למשל :
פרשות דריגס יוצר  “חזרות” , הסופר עמוס עוז והשחקן שמיל בן ארי.

(גילוי נאות – שמיל שיחק ב”מעורב ירושלמי” שיצרתי ויש לי מה לשתף לגבי התלונות לגביו )

כיצד מתמודדים עם העובדה שרוב מוחלט מהנפגעות [והנפגעים] לא מתלוננים במשטרה ולעיתים אפילו אינם מוכנים להיחשף בתקשורת .

 

 

מה אפשר לעשות עם הפוגע לכאורה ?
האם ניתן  ונכון ל”העניש” ציבורית/חברתית גם מי שלא הוכחה אשמתו בבית משפט?
האם יש להגביל את תחומי עיסוקו ?
האם יש הבדל אם הודה וביקש סליחה או שהוא מכחיש ?

 

 

 

בנוסף נעסוק בשאלה  מה נעשה לגבי יצירתם התרבותית ?
האם יש הבדל בין היצירה ליוצר ? האם יש הבדל אם היוצר בחיים או לא ?

האם יש סוגי יצירות שנפסל וסוגים אחרים שנמשיך לצרוך ?
(יצירות הכוללות את העוול עצמו ? יצירות העוסקות בנושא העוולה של היוצר ?)

____________

לצפייה במפגש

חלק א’ >

חלק ב’ >

The Discussion

  • עדי מרילי

    אני חושבת שמקום קבורתו של המנודה בסוף הסיפור מבטאת את המורכבות בדמותו וגם נותנת את האישור הסופי למהותו הפנימית. הוא… אני חושבת שמקום קבורתו של המנודה בסוף הסיפור מבטאת את המורכבות בדמותו וגם נותנת את האישור הסופי למהותו הפנימית. הוא אכן דיין - חכם גדול, משכיל, בעל תורה (אם נרצה המקבילה של ימינו אולי עמוס עוז) אולם אין הוא חסיד. אין הוא בעל שיעור קומה של חסד, אמונה ומוסר פנימי. אדם יכול להיות חכם גדול, מלומד ובעל תארים, ברם המוסר הפנימי שלו יכול להיות קלוקל. לאורך כל הסיפור הכתוב מגדיר אותו כחכם גדול, הוא מכיר בידענותו הגדולה אבל גם לא מפחית מסגולתו זו רק בשל החשד למסוריותו הפגומה. חלקו הראשון של הסיפור מבטא את הדילמה האמיתית כיצד לנהוג בגדול דור שיצא שמעותו רעה. ולצערי היא ממש אקטואלית לימינו, עם חדשות עלילותיו של משי זהב לאורך שני עשורים. הלוואי וגם בדורנו היו קמים אנשים בעלי שיעור קומה שהיו מעזים להוקיע ולנדות את כל החכמים הגדולים אשר יצא שמועתם רעה.   (צפיה בדעה במקור)