הִלֵּל אוֹמֵר הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן,
אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה
שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה,
הלך אהרן וישב אצל אחד מהם.
אמר לו:
בני, ראה חברך מהו אומר
מטרף את לבו וקורע את בגדיו,
אומר אוי לי ,היאך אשא את עיני ואראה את חברי,
בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו”.
הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו
.
והולך אהרן ויושב אצל האחר,
ואומר לו : “בני ראה חברך מהו אומר,
מטרף את לבו וקורע את בגדיו,
ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי,
בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו.
הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו.
וכשנפגשו זה בזה,
גפפו ונשקו זה לזה
אין אפוטרופוס לעריות |: קידושין פ"א.