הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא, אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא מקמייהו.
בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא, שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא, דלייא לחודיה.
סליק ואזיל, כי מטא לפלגא דרגא איפשח, רמא קלא: נורא בי עמרם!
אתו רבנן, אמרו ליה: כסיפתינן!
אמר להו: מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין, ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי.
אשבעיה דינפק מיניה, נפק מיניה כי עמודא דנורא, אמר ליה: חזי, דאת נורא ואנא בישרא, ואנא עדיפנא מינך.
_____
תרגום חופשי
שבויות יהודיות שוחררו והובאו לעיר נהרדעא שבבבל.
הן הועלו לעליית הגג של רב עמרם החסיד , ולאחר מכן הסירו את הסולם שמוביל לעלייה.
כשחלפה אחת מהן בפתח שבין הבית לעלייה , ניתנה אלומה בוהקת של אור על פניה .
נטל רב עמרם את הסולם , שעשרה איש אינם יכולים ליטול אותו , והתחיל לטפס עליו אל העלייה.
כשהגיע לאמצע ההסולם, פיסק את רגליו וניסה לקבע אותם
וצעק “אש בביתו של עמרם”!.
באו חכמים ואמרו לו “ביישת אותנו”.
אמר להם : “מוטב שתתביישו בגלל עמרם בעולם הזה ולא בעולם הבא”.
השביע את היצר שיצא ממנו. יצא והיה דומה לעמוד של אש.
אמר לו : ראה שאתה אש ואני בשר ואני עדיף ממך.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא עמוד א
