מעבר לסמכויות המוגדרות של בית דין יש להם גם סמכות כללית להלקות ולהעניש עוברי עברה כראות עיניהם,
אם הם רואים שהשעה צריכה לכך.

למשל, מסופר שבימי היוונים סקלו בית דין אדם שרכב על סוס בשבת. אף על פי שאין זו אלא עברה מדרבנן,
ראו בית דין צורך לסקול אותו, מפני שהיו העם פרוצים בעברות.

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ספר סיני וליקוטים סימן תקמ
"שמע מינה הכל לפי מה שהוא אדם "
ולפי צורך השעה,

הרשות ביד הדיין לשנות זו מזו…
ואפילו שפחתו דרבי [מו"ק יז, א] דשמתיה לההוא גברא דמחייה לבריה רבה (נידתה את אותו אדם שהיכה את בנו הבכור)
והאי לאו בר שמותי אלא בר נגדא דקא עבר בלאו, (ולמרות שהדין היה מלקות ולא היו אמורים לנדותו
ואפילו הכי לא נהגו קלות ראש בנידוייה ג' שנים, (ולמרות זאת לא בטלו את הנידוי שלה במשך 3 שנים
אף על גב דמדעתה החמירה עליו
– לפי צורך השעה ולפי מה שהיה אדם, 

ראה גם: "לא מפני שראוי לכך, אלא שהשעה צריכה לכך".