וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו.
יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים.

יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:
אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. 

יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם:
לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר,
הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי.

רש"י : "ואני זקנתי" 
שינה הכתוב מפני השלום,
שהרי היא אמרה :
"ואדוני זקן"

וראו גם : "אחותי את" – בבראשית כאן