מה עמדת הליברליזם (ובמישור המשפטי, מה עמדת “המדינה היהודית והדמוקרטית") ביחס להתבססותה של קהילת רוב לא–ליברלית? שאלה זו סבוכה. דיבור גורף על קהילות לא–ליברליות מחטיא גוונים מהותיים שונים בקרב קבוצות שמרניות. הליברליזם אינו ניטרלי כלפי חלק מהפרקטיקות של הקהילה האנטי–ליברלית. כך, למשל, גם מיעוט מסתגר החרד לנפשות יחידיו אינו יכול לדרוש לשלוט באורח מקיף בעיצוב סביבת חייו, במנותק משאלות הנוגעות בזכויותיהם של מי שאינם משתייכים אליו אך חיים בסביבתו, או במנותק משאלות שעניינן זכויותיהם של אותם יחידים המשתייכים אליו.54 ובאשר למי שאינם חרדים אך גרים בסביבה חרדית, מתעורר תכופות צורך בהתחשבות הדדית. ההסדרים ביחס לכביש בר–אילן ולרחובות הגובלים בו, שאותם עיצב בית–המשפט, מהווים דוגמה טובה לכך. כך גם נגביל פרסומת מסחרית בחוצות העיר (ולא רק בשכונות דתיות) אם היא פוגענית במובהק בעבור החרדים, דוגמת דוגמניות ודוגמנים של בגדי– ים, אך ניזהר בעת המעבר מהסדרת הפרסומת המסחרית אל הסדרת החירות האישית. משמע, ניזהר כאשר יוצע להגביל את חירותם של בני–האדם עצמם להתלבש כרצונם באותם רחובות ראשיים. באופן דומה נתנגד לדחיקתה כמצורעת של עמותה המבקשת להיאבק בהפליה שלטונית ובהדרה חברתית בשל נטייה מינית ("הבית הפתוח"); ובאופן דומה נסרב — כפי שמאמר זה אכן מציע — להקצאה מפלה המבקשת להרתיע מפני אופני ביטוי תיאטרליים חילוניים מסוימים בתוך אולמו הסגור של התיאטרון העירוני 

ד״ר אילן סבן: הקצאת משאבי ביטוי, פגיעה ברגשות והשפעה על תרבות בחברה שסועה העוברת שינוי: תיאטרון עירוני בעיר מתחרדת בתוך עיוני משפט ל״ג 2010

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן