"דאמר רב אחא – הנכנס להקיז דם אומר :
"יהי רצון מלפניך ה אלוהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני,
כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת,"
לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו".

רש"י מסביר את דברי רב אחא, שאין דרכן של בני אדם לרפאות "כלומר לא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים".

ועל כך חולק אביי ואומר: "לא לימא אינש הכי, דתני דבי ר' ישמעאל ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות".
להלכה פוסק הטור כאותה ברייתא של דבי ר' ישמעאל, בתוספת הסבר:

"שלא יאמר מה לי לצער הזה שמא אטעה ונמצאתי הורג נפשות בשוגג, והוא שיזהר מאד מאד כמו שראוי להזהר בדיני נפשות. אי נמי, שאל יאמר, הקב"ה מוחץ ואני ארפא, שכן אין דרכן של בני אדם ברפואות אלא שנהגו שנאמר: גם בחליו לא דרש ה' כי ברופאים, על כן בא ללמדנו שנתנה לו רשות לרפאות ומצווה היא ובכלל פקוח נפש הוא והזריז הרי זה משובח".