In order to get your User name and Password
ראיתי כתבכם: על הבקשה שעשתה לפניכם, אלגוהר אשת רבי יעקב בן יוסף, כנגד ר’ יצחק כהן. שהוא הולך אחריה פתאום, באמרו אליה כי הוא אוהב אותה, עד שאמר לה: “אם אין את עושה בעבורי – תני לי נשיקה שלא אמות בעבור אהבתך”, וגם שפעם אחרת קרא אותה לעלות לביתו באומרו שדלף טורד בבית והיא הבינה כוונתו כי הייתה לרעה ולא רצתה לעלות ואז אמר לה דברי נבלה ושהוא מלומד לעשות כן לאחרות.
ורבי יצחק כהן השיב על טענותיה וכיחש בה באמרו שמעולם לא הייתה כוונתו לרעה, וחלילה לו, אבל לפי שהיו שכנים היו משחקים דרך צחות כמו שמשחקים אהובים ושמעולם לא הורגל בזה כי הוא יהודי יושב בחזקת כשרות. והברורים שאלו לה למה לא באה לפני הברורים עד עתה מכמה פעמים שהיא אומרת שהיה רבי יצחק הנזכר הולך אחריה. וענתה ואמרה כי מפחד בעלה שלא יתקוטט עמו ויהרגו זה את זה.
תשובה: מאחר שאין לאלגוה”ר עדים על טענתה כנגד יצחק כהן הנזכר, אין ראוי להאמינה בדבורה לבד, ולחשדו בדבר כעור, ולייסרו ולהענישו. אבל, כדי להפרישם מאסור, ראוי לצוות עליו בכח נדוי, לבל ידבר עמה מטוב ועד רע. וכן, שלא ידורו בשכונה אחת. וכן, אם מוחזק בעיניכם בחשוד על העריות; אף אם אין עדים בדבר, ראוי לגעור בו בנזיפה. ולאיים עליו: שאם לא יתנהג כשורה, שתבדילוהו מכם לרעה, ושתדחוהו בשתי ידים. כמו שאמרו חכמינו ז”ל (קדושין פא, ע”א) “מלקין על לא טובה השמועה; שנאמר: אל בני לא טובה השמועה” וגו’. וכמו שכתב הרמב”ם ז”ל (הלכות סנהדרין כד, ה), וז”ל [=וזו לשונו]: וכן יש לבית דין, בכל מקום ובכל זמן, להלקות אדם ששמועתו רעה, והעם מרננין עליו, שהוא עובר על העריות. והוא, שיהיה קול שאינו פוסק, כמו שבארנו. ולא יהיו לו אויבים ידועים, שמוציאין עליו שמועה רעה.
