כאן אנו מגיעים לשאלה האמיתית שבעטייה התעוררה סערת התרבות. האם הצגה המהללת מחבל רוצח צריכה לקבל מימון מן המדינה. ההצגה הזמן המקביל היא מקרה קלאסי של הרצחת וגם ירשת. הגם רצחת את החייל משה תמם וגם תבקש מימון ממדינתו? בלתי נתפס! אין גבול לרוע לחוצפה לעזות המצח. זהו מקרה שלא ניתן לקבלו, ואסור להכילו. אפשר אולי להתווכח על סגנונה של רגב, אך היא פעלה נכון כאשר הורתה להפסיק את תקצוב התיאטרון. מדהימים בעיניי דבריו של השחקן יוסף אבו וורדה שהיה אף מנהלו הראשון של אלמידאן, שאמר השבוע לקול ישראל: "אם לא נקבל כסף מהמדינה, נגייס כספים מקטאר". 

אלא שהדוגמה הזו היא דוגמה מובהקת, ורבים הן בימין הן בשמאל צידדו בשלילת המימון מאלמידאן. אך כיצד נדע להבא מתי ראוי לשלול מימון ציבורי. ע"פ אלו אמות מידה, מהו מתחם הסבירות לשלילת מימון זה, וכיצד לא ניגרר למדרון חלקלק. ב"ליברליזם הפוליטי" שלו ניסה הפילוסוף החשוב ג'ון רולס להגדיר מהו המכנה המשותף החופף והבסיסי שסביבו יכולה מדינה דמוקרטית ליברלית להתנהל, ולקיים הליך הוגן אל מול אזרחיה. רולס הגיע למסקנה, כי כדי לצמצם מחלוקות ועימותים מדינה צריכה להתנהל סביב הצרכים הציבוריים החיוניים, אך לא לקדם ולממן את האידיאלים השונים, את תפיסות הטוב של כל פרט ופרט. 

הפסקת מימון ציבורי אינה צנזורה יוסי הדר ״מעריב״ 18/6/2015

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן