הלכות דברים האסורים משום סכנה,
אשר כל איש ואיש צריך להיות נזהר בזה שלא ייכשל בהם חס וחלילה,
דחמירא סכנתא מאיסורא¹⁵ [=שחמורה הסכנה מן האיסור]",:
יש לברוח בתחילת הדֶבֶר מן העיר
¹⁶. ואם לא ברח בתחילה, שוב לא יברח בסופו אלא יחביא עצמו במסתרים,
ולא יתראה בשוק מפני המזיקין, כמו שנאמר (שמות יב, כב)
"ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר".
מי שנחלה באותו מחלה פעם אחת ונתרפא, אין צריך לברוח עוד.
אם יש אבעבועות בילדים, שקורין בלאטערין או פאקען או מאזלען,
אם מתים ילדים מזה רחמנא ליצלן [=השם יצילנו],
אז צריכין להבריח בניו למקום אחר¹⁷