דירתו של ר' אלטר בירושלים לא כדירתו בעירו, שבעירו היה דר בבית נאה בארבעה חדרים ובירושלים דר בחדר אחד בבית אפל, משיירי הבתים שבשעת מגיפה או דֶּבֶר היו הישמעאלים מציתים בהם אש, שלא תתפשט החולאת [=המחלה] על שאר הבתים, ומיום שחזרו לדור בו לא תיקנוהו".
ובהמשך דבריו הוא אומר: "החג עבר, ועָרְבָה כל שמחה. הקדחת שדרכה לילך ולהזיק ברוב ימות השנה מזיקה והולכת. אין בית אשר אין שם חולה.
עליה ניתוספה מחלת האינפלואנצא [=מעין שפעת] ולשני החלאים הרעים שירושלים רגילה בהם ניתוספה מחלת דלקת קרום המוח היא מחלת השבתא שקוראים לה קשיות עורף. חולים עניים ובמיוחד חולים מעדת האשכנזים מתמקמקים בתחלואיהם.
יש מן הרופאים שאומרים שהחולי בא מן המים הרעים, שבאותו פרק כלו המים מן הבורות ולא נשתיירו אלא מים מרופשים. ויש מן הרופאים שאומרים שהרפש והחלאה שבעיר מביאים את המחלה.
ויש מן הרופאים שאומרים שהטלית והשטריימיל מביאים עמהם את המחלה.
מוטלים הם בבית החולה על מיטת החולה, ובשבת אדם הולך לבית הכנסת, מוציא את החידקים הרעים מרשות היחיד לרשות הרבים.
מוסיף עליהם המקוה. שיש מקוואות שממלאים אותם במים עכורים ואין מחליפים אותם אלא אחת לשני חדשים, ואת מקוה הנשים שמחוייבים למלאות במי גשמים אין מחליפים את המים אלא שלוש פעמים בשנה.
פרנסי העיר ומנהיגיה עושים כל מה שבידם, מתייעצים לשכור בית בשביל החולים, וקוראים כל שני וחמישי לצום ולתפילה ולהשתטח על הקברים ולחפש חטאים.
בכל יום מדביקים מטעם הרבנים ובית דין צדק מודעות, עם ה' חזקו ונתחזקה, בת עמי לא תחשה, בני ישראל אל דמי לכם.
וקונטריסים חדשים עם חרמים ישנים על בתי הספר שקורין שקאל"ס נדפסים והולכים, ויחידים מדביקים על דלתותיהם שמירות וסגולות, וכבר העמידו חופה של יתום ויתומה על הר הזיתים, כדי לעצור את המגפה.
