רבי נתן מנמירוב (אוקריינה, סוף המאה הי”ח) מביא
תיאור מכמיר לב על מחלת האבעבועות שפקדה את נכדת רבו המובהק, רבי נחמן מברסלב. וזה לשונו:
גם דיבר עמי אז באותה העת וסיפר לי מגודל צערו וייסוריו בלי שיעור
ועוצם הצער והייסורים שיש לו מהילדה של בתו תחיה,
שהייתה אז חולה ביותר מחולי ה”מאזלען” [=אדמת] או “אקין” [=אבעבועות],
ואמר שהוא מרגיש בליבו כל גניחה וגניחה של התינוק,
ושהוא מרוצה [=מקווה], הלוואי והיה לו חולי ה”מאזלען” בשביל התינוק.
ואמר שהוא דרכי השם, שאי אפשר להבין,
היינו שיש דרכי השם שהם בחינת “צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו”4.
