כל בית דין, אפילו אינם סמוכים בא“י, אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (ושהוא צורך שעה) (טור), היו דנין בין מיתה בין ממון בין כל דיני עונש, ואפילו אין בדבר עדות גמורה.
ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור.
הגה: וכן נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כב“ד הגדול, מכין ועונשין, והפקרן הפקר כפי המנהג;
שולחן ערוך חושן משפט