לשיימינגאנונימית מבקשת לשתף:

אז גם אני נקלעתי לזה, סיפור של כמעט הטרדות מיניות.

מעולם לא חשבתי שאהיה בצד הזה, תמיד הייתי מאלה שמחכים להוכחות ולא מאמינים ישר,

אף פעם לא נתפסתי כלוחמת צדק עד היום.

ניסינו לעשות כמיטב יכולתנו, פנינו למלא גורמים, התייעצנו, שאלנו, בכינו, תוסכלנו וכעסנו

ובסוף הצלחנו איכשהו להביא את זה לסיום כלשהו. עכשיו מסתבר שגם זה לא לגמרי נכון והסיום

שחשבנו הוא אפילו לא האמצע.

אבל עכשיו יש אנשים שלא מרוצים, אנשים שמרשים לעצמם לקרוא לנו בשמות ואז לא להסביר.

אף פעם לא חשבתי שכל כך קשה לשמור על הצדק ועל המוסר.

אף פעם לא חשבתי שמקרים כאלה ישפיעו עלי כל כך ברמה אישית.

אף פעם לא רציתי להתקרב למקרים האלה ולזה נקלעתי יחסית בטעות.

אני מרגישה שכוחותיי הולכים ונגמרים, אין לי כוח להילחם בכל כך הרבה חזיתות.

אין לי כוח להחזיק בגישה מורכבת שמאמינה שעל אף המעשים הרעים גם לו מגיע מוסר בסיסי

ולא מגיע לו משפט שדה במיוחד כשכן הצלחנו לטפל בזה.

נוסף על כל זה אני גם צריכה לספר לאשתו שבעלה בוגד בה, פיזית ובאמון שלה.

אני לא יודעת איך עושים בכלל דברים כאלה, אני לא יודעת איך באים לאשה ומבשרים לה שבעלה

די הרס את חייה ואת שמה הטוב, אני לא יודעת כלום, אני בסה"כ צעירה ותמימה ולא רוצה לעשות את זה,

לא רוצה להיות חלק מזה, לא רוצה לעמוד במרכז הפוליטיקות האלה ואמות המוסר המשתנות והחוסר צדק הנורא

שקורה משני הצדדים.

אני רוצה לחזור להיות צעירה ותמימה, להתרחק מהסיפורים האלה, להגיד שאני לא נוקטת עמדה כי אני לא מכירה.

אני רוצה לחזור לא להכיר. אני לא רוצה להכיר. לא רוצה.

אני רוצה שהעולם יחזור להיות כמו של ילדים, עולם יפה וטהור שאין בו את הרוע הזה, אין בו שום רוע לשום כיוון.

עולם שאף אחד בו לא עושה איפה ואיפה, שאנשים לא עושים דברים רעים לאחרים.

אני רוצה להיות ילדה ודי.

אני לא יודעת מה מטרת הפריקה הזאת, פשוט היה נראה לי שבקבוצה הזאת אוכל אולי לקבל עידוד ותמיכה.

בסוף אני עדיין בסיפור הזה והוא מתמשך ואני לא באמת אחזור להיות ילדה,

אני רק אתבגר ואדע יותר כנראה, אולי בסוף אפילו אהיה קשורה לזה רשמית אם זה מה שאבחר לעשות בחיים,

אבל עכשיו זה רגע של פשוט לחזור להיות ילדה, בלי צרות ודאגות, רק עם פרפרים וצבעים.

אל הפוסט>