כיצד למד ר’ מאיר תורה מ”אַחֵר” (חכם גדול שכפר) ?
כאשר בא רַב דִּימִי (מא”י לבבל) ?אֲמַר :
אָמְרִי בְּמַעְרְבָא (בארץ ישראל)
רַבִּי מֵאִיר אֲכַל תַּחְלָא וּשְׁדָא שִׁיחְלָא לְבָרָא (אכל את פרי התמר וזרק את הגרעין החוצה)
דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב “אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל וְגוֹ׳”
לָמָּה נִמְשְׁלוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֶאֱגוֹז ?
לוֹמַר לָךְ מָה אֱגוֹז זֶה אַף עַל פִּי שֶׁמְּלוּכְלָךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה
אֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ נִמְאָס אַף תַּלְמִיד חָכָם אַף עַל פִּי שֶׁסָּרַח אֵין תּוֹרָתוֹ נִמְאֶסֶת
אַשְׁכְּחֵיהּ רַבָּה בַּר שֵׁילָא לְאֵלִיָּהוּ אֲמַר לֵיהּ מַאי קָא עָבֵיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
פגש רבה בר שילא את אליהו הנביא
שאל אותו : מה עושה הקב”ה
ענה לו : מלמד דברי תורה שאמרו כל החכמים
חוץ מדבריו של ר’ מאיר
שאל אותו : מדוע ?
ענה לו אליהו : מכיוון שהוא לומד תורה מ”אחר”
השיב לו : מדוע ? רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא תּוֹכוֹ אָכַל קְלִיפָּתוֹ זָרַק
אמר לו אליהו: עכשיו אומר הקב”ה : “מֵאִיר בְּנִי אוֹמֵר ..”
..
לכאורה הרי נאמר “כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת הוּא”
אִם דּוֹמֶה הָרַב לְמַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ וְאִם לָאו אַל יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ רַבִּי מֵאִיר דרש את הפסוק ” הַט אׇזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי ”
לְדַעְתָּם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לְדַעְתִּי (של האמת האלוהית)
מקשה הגמרא : לכאורה יש סתירה בין הפסוקים ?
– ומתרצת : כאן מדובר בקטן וכאן בגדול