להתחברות

בית המדרש של מרכז בגין

לקבלת שם משתמש וסיסמא
הרשם כאן

מקורות

תלונות נשים על אבותיהן- חלק ממהפכת מי טו

תלונות של נשים על אבותיהן הן חלק בלתי נפרד מהמהפכה של מיטו

שלושה סוגים של קלקול חמור ביחסי אב ובתו עלו לאחרונה לכותרות: המקרה של גליה ועמוס עוז, שהתפרסם בספרה "דבר המתחפש לאהבה", המקרה של וודי אלן ודילן פארו שעומד בלב הסדרה התיעודית של HBO "אלן נגד פארו", ולבסוף, גם המקרה של בריטני ספירס ואביה ג'יימי, כפי שהוצג בסרט הדוקו “Framing Britney Spears”, שיתוף פעולה של פלטפורמת הסטרימינג HULU עם ה"ניו יורק טיימס".

 

צריך לראות את הדיון בשלושת המקרים הללו כהתפתחות של תנועת #מיטו. המאבק של התנועה, שהתנהל עד כה נגד הפטריארכיה – שלטון האב הסימבולי – יורד ליסודות ופועל עכשיו כנגד האב הממשי. שליפת המקרים האלה מפרטיותם, מהוויכוח על עובדות והוכחות, והצבתם כשלוחה טבעית של מהפכה המוציאה לאור ניצול ופגיעה של אדם בעמדת חולשה על ידי אדם אחר בעמדת כוח – יכולה לסייע לנו להבין על מה חשוב לדבר ומה אסור לנו לומר או לעשות.

בכל המקרים הללו, קיימת האפשרות להטיל ספק בטענות הצד הנפגע, ואכן – יש המטילים ספק. בכל המשפחות, חלק מבני המשפחה מספרים סיפור אחר. פניה עוז זלצברגר ודניאל עוז, אחיה של גליה, אומרים שהכירו אב דאגן ואוהב, לא מושלם, אולי, אך רחוק מהדמות הסדיסטית והפסיכופתית שמתארת אחותם. חלק מאחיה של דילן כופרים בהאשמות שלה ומחזירים את זרקור האשמה לאם המשפחה מיה, שבמשך שנים הוצגה על ידי אלן כאישה היסטרית. אחיה של ספירס מתאר את המהלך של אביו ככזה שנועד להגן על אחותו מפני ההשלכות של בריאותה הנפשית המעורערת על חייה.

הציבור מושם בעמדת השופט, שעליו להכריע בין הצדדים, לבחון ראיות, להשתכנע או להטיל ספק, וגם לחרוץ את דין הנאשם – מה יהיה הזיכרון שלנו ממנו? האם נחרים את יצירותיו או לא? כשהדיון נסוב על פגיעות והתעללויות מחוץ למשפחה – היה לנו קל יותר להכריע. היה לנו קריטריון כמותי. אם 10 או 20 נשים התלוננו על אותו גבר וסיפרו סיפורים דומים, הנחנו שיש דברים בגו. אבל מה עושים עם בת אחת שמספרת סיפור על אביה? האם זה לא הצד שלה מול הצד שלו או של בני המשפחה האחרים?

אם יש משהו שהיינו צריכים ללמוד מתנועת מיטו, זה שמוטלת עלינו חובה מוסרית לא לכפור בעמדת המתלוננות בפרהסיה. תלונות שווא הן אירוע נדיר, והנזק שנגרם למתלוננת שמטילים ספק באמינותה הוא איום ונורא. השיח הציבורי איננו בית משפט ואנחנו לא שופטים. אין לנו כלים לשפוט. אם לא השתכנענו בצדקת המתלוננת – איננו חייבים לפרסם פוסט בפייסבוק שמצהיר זאת. אפשר לנצל את ההזדמנות כדי לדבר על אלימות במשפחה באופן כללי. ואפשר גם לשתוק. אין זה משנה אם המתלוננות חושפות אירועים שקרו לפני חודש או לפני כמה עשורים – אסור לנו לשאול אותן,

אל הכתבה המלאה >

נועה לימונה "הארץ"  

 

 

סוגיות קשורות

מקורות אחרונים באתר