וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל
קַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה..
לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי
מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.
רמב"ם : מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו
ובשלוח מנות לרעיו.
שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים.